קודם כתבתי על זה.
אחר כך בניתי את זה.

איפה הזמן באמת הולך

סעיפים שנוסחו אלף פעם קודם. מיפוי ראיות ידני לאקסל. מבני כתבי טענות שכבר קיימים בעשרות וריאציות. לא עבודה משפטית - עבודת הרכבה. ולקוחות שמשלמים עליה ביוקר, כי אין ברירה.

15 שנה של ליטיגציה בינלאומית. בוררויות. תביעות מורכבות. הצטברות של אלפי שעות - ורגע שכל ליטיגטור מכיר: עורכי דין מהטובים בארץ מבזבזים זמן על עבודה שמכונה יכולה לעשות. ראיתי את זה מבפנים.

כתבתי שזה רחוק. טעיתי.

אוגוסט 2025. לפני שורת קוד אחת. ישבתי וכתבתי מאמר. לא תוכנית עסקית. לא מצגת למשקיעים. מאמר מקצועי על בינה מלאכותית ובוררות בינלאומית. הנחת היסוד: בוררות בינלאומית היא המעבדה הטבעית לשילוב AI במשפט.

סיימתי לכתוב. קראתי מה שכתבתי. הבנתי שטעיתי. לא בניתוח - בלוח הזמנים. הטכנולוגיה כבר כאן. לא 2032. עכשיו.

ההחלטה לעזוב ולבנות

בואו נהיה כנים: שותף במשרד גדול, ליטיגטור - לא מתכנת. ההחלטה לבנות את זה בעצמי לא הייתה מובנת מאליה.

אם אני יודע מה צריך להיבנות, ואם הטכנולוגיה כבר כאן, אז הכתיבה על זה היא לא מספיק. צריך לבנות את זה.

מה שלא מספרים

בניתי מערכת שמייצרת מסמכים שנראים מושלמים ומכילים שקרים. שברתי אותה ובניתי מחדש. הפעם עם בדיקות איכות שלא מרחמות על כלום.

"התהליך עובר" לא אומר "המסמך תקין". מכונה שמייצרת מסמך עם עובדה שגויה. סיכון מקצועי, לא כלי. וכאן הניסיון המשפטי הופך ליתרון: אני יודע מה שבור כי אני יודע מה נכון.