המבנה הוא העבודה. הפרוזה היא הניסוח.

ממרחק, כתב תביעה נראה תבניתי: מילוי פרטי צדדים, ציטוט סעיפי חוק, בקשת סעדים. רוב כלי ה-AI המשפטיים בנויים על ההנחה הזו. זה גם מה שהופך אותם לבלתי שמישים בליטיגציה אמיתית.

כל עילת תביעה היא אובייקט משפטי בעל מבנה פנימי: יסודות שיש להוכיח, ראיות התומכות בכל יסוד, הגנות אפשריות מצד הנתבע, חישוב סעדים שתלוי בברירה והבלעה. כלי שמייצר טקסט נראה-משפטי בלי לעבוד על המבנה הזה מפיק מסמך שיתפרק בקריאה הראשונה של עורך דין מנוסה.

כל סעיף חוק מסדיר תנאי הניתן לבחינה. §15(4) לחוק איסור לשון הרע מסדיר הבעת דעה על פעולה ציבורית. §16(ב)(1) מקים חזקת חוסר תום-לב כאשר הנתבע ידע, או היה צריך לדעת, שהפרסום אינו אמת. §19(4) מסדיר התנצלות, תיקון או הפסקת הפצה, נסיבה מקלה לנתבעים שעשו אותם.

כלי שמתאים סעיפים לפי דמיון לשוני יכול בטעות להפנות ל-§19(2) (אמונת הנתבע באמת) כאשר הכוונה היא ל-§19(4) (פעולות התיקון). שני הסעיפים נשמעים דומה. תנאיהם שונים. תוצאת הציטוט השגוי: כתב תביעה עם עוגן דוקטרינרי שאינו תואם את הטיעון. בית המשפט יבחין. הצד שכנגד יבחין.

ORCA אינה מתאימה סעיפים לפי דמיון. היא מעריכה את תנאי-היסוד — מה הסעיף באמת דורש — מול העובדות שהזנתם. הסעיף נבחר בסוף התהליך, כתוצאה של הבדיקה, ולא בתחילתו.

במקום ספריית סעיפים, ORCA מחזיקה מודלים מלאים של עילות תביעה. כל מודל כולל את יסודות העילה, התנאים לקיומם, דרישות הראיה לכל יסוד, ההגנות הצפויות, חישוב הסעדים — והעוגנים הדוקטרינריים שמקשרים בין כל אלה לחוק ולפסיקה.

כאשר ORCA מרכיבה כתב תביעה, היא אינה בוחרת קטעי טקסט ומחברת אותם. היא בוחנת אילו עילות חלות על המקרה, מעריכה אילו יסודות מתקיימים בעובדות, מחליטה ברירה והבלעה בין עילות מתחרות, גוזרת את חישוב הסעדים — ורק אז עוברת לניסוח הפרוזה.

השיטה נבנתה רוחבית על-פני עשרות תחומים אזרחיים, אך העומק אינו אחיד. הוא הגיע הכי רחוק בלשון הרע, ואחריו בחוזים, צרכנות, שכירות ומקרקעין - התחומים שהורצו מקצה-לקצה על תיק אמיתי דרך מנגנון האימות הנוכחי. בתחומים נוספים קיים שלד מודל שטרם הורץ במלואו. בכל תחום מיושמת אותה מתודולוגיה מחדש על תוכן חדש; היא ניתנת לשחזור ולהעברה - כך מוסיפים עומק ותחומי שיפוט חדשים. גוף המודלים של עילות התביעה ומנגנון האימות שבודק אותם הם מה שלוקח שנים לבנות.

כלי AI משפטיים רבים מבקשים מהמשתמש לסכם את המקרה: "הלקוח שלי היה קורבן לרשלנות", "הם פעלו בכוונת זדון", "הוא הפר את החוזה". אבל אלה אינן עובדות. אלה מסקנות משפטיות. מערכת שמקבלת אותן כקלט הופכת למנסחת של אמונות מוקדמות, ולא לכלי חשיבה.

ORCA קולטת עובדות נצפות בלבד: מה נכתב, מתי, על-ידי מי, לאיזה קהל, בעקבות אילו אירועים מתועדים, עם אילו מסמכים תומכים. את המסקנות המשפטיות — רשלנות, כוונה, מרמה, הפרה — היא נגזרת בעצמה, על-בסיס תנאי-היסוד של כל עילה מול העובדות. אם העובדות אינן תומכות, ORCA אינה ממציאה.

במערכות תוכנה רגילות, תיקון נבדק במישור הקוד: האם הקובץ שונה? הקומפילציה עוברת? המבחנים ירוקים? למערכת המייצרת מסמכים משפטיים זה לא מספיק - קוד יכול לעבור בשעה שהמסמך עצמו עדיין שגוי. השאלה היחידה שמשנה היא האם המסמך עצמו, בריצה מלאה על תיק אמיתי, נראה כצפוי; ולכן בנינו שמירות מפני המצב שבו מנגנון הבדיקה שלנו 'מתקדם' בעוד הפלט לא.

ORCA מאמתת פלט במישור הסימפטום: ריצה מקצה-לקצה על המקרה האמיתי, ובדיקת המסמך שיוצא בסוף. שכבת אימות אוטומטית בודקת כיסוי יסודות, שלמות ציטוטים וקוהרנטיות פנימית, ומסמנת את הכשלים שהיא מסוגלת לזהות - עם הסבר מה נכשל ולמה - לפני שהמסמך מגיע אליכם. הבדיקות תופסות הרבה; את מה שדורש עין משפטית הן מעלות לסקירתכם, ולא מעבירות בשתיקה.

ORCA אינה מערכת אחזור (RAG). אחזור הוא מנגנון חיפוש: "מצא לי טקסט דומה לשאלה הזו". אחזור יכול לתמוך בהערכת תנאי-יסוד, אבל אינו יכול להחליף שכבת חשיבה משפטית מבוססת-תנאים. אנחנו משתמשים באחזור היכן שהוא שימושי — אימות ציטוטים, גילוי סמכויות — לא כמנוע החשיבה.

ORCA אינה ספריית סעיפים. כלי שבונה NDA מהיר על-ידי שילוב סעיפים מספרייה הוא מצוין במה שהוא עושה. כתב תביעה דורש משהו אחר: לא חיבור סעיפים, אלא חשיבה על עילה כאובייקט מבני.

ORCA אינה מערכת לדרישה אחת ויחידה. ישנן מערכות בנויות לסוג מסמך יחיד: מכתבי דרישה לתביעות נזיקין בארה״ב, חוזים בלבד מקליטה מובנית. הן ממוקדות מצוין במה שהן עושות. ORCA ממוקדת בליטיגציה אזרחית ישראלית — כתב תביעה, כתב הגנה, מזכרים אסטרטגיים — באותה רמת עומק.

ORCA נבנתה על-ידי עורך דין שלמד את עבודת התוכנה הדרושה כדי שהמערכת תעבוד. כל מודל של עילת תביעה נוצר על-ידיו. כל החלטה ארכיטקטונית התקבלה על-ידיו.

זה לא פרט ביוגרפי. זה מבני. מערכת AI משפטית שנבנית על-ידי תוכניתנים יודעת להפיק טקסט נראה-משפטי. מערכת שנבנית על-ידי ליטיגטור יודעת מה הופך מסמך לכזה שניתן להגיש — ומה הופך מסמך לכזה שיביך אותך בבית המשפט.