החשיבה היא העבודה. הניסוח הוא הביטוי שלה.

ממרחק, כתב תביעה נראה תבניתי: מילוי פרטי צדדים, ציטוט סעיפי חוק, בקשת סעדים. רוב כלי ה-AI המשפטיים בנויים על ההנחה הזו. זה גם מה שהופך אותם לבלתי שמישים בליטיגציה אמיתית.

כל עילת תביעה היא אובייקט משפטי בעל מבנה פנימי: יסודות שיש להוכיח, ראיות התומכות בכל יסוד, הגנות אפשריות מצד הנתבע, חישוב סעדים שתלוי בברירה והבלעה. כלי שמייצר טקסט נראה-משפטי בלי לעבוד על המבנה הזה מפיק מסמך שיתפרק בקריאה הראשונה של עורך דין מנוסה.

כל סעיף חוק מסדיר תנאי הניתן לבחינה. למשל, §15(4) לחוק איסור לשון הרע מסדיר הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי. §16(ב) מקים חזקת חוסר תום-לב: כשהפרסום לא היה אמת והנתבע לא האמין באמיתותו (§16(ב)(1)), או לא נקט אמצעים סבירים לבדוק (§16(ב)(2)). §19 מונה נסיבות מקלות שבית המשפט רשאי לשקול; §19(4) מסדיר התנצלות, תיקון או הפסקת הפצה.

כלי שמתאים סעיפים לפי דמיון לשוני יכול בטעות להפנות ל-§19(2) (אמונת הנתבע באמת) כאשר הכוונה היא ל-§19(4) (פעולות התיקון). שני הסעיפים נשמעים דומה. תנאיהם שונים. תוצאת הציטוט השגוי: כתב תביעה עם עוגן דוקטרינרי שאינו תואם את הטיעון. בית המשפט יבחין. הצד שכנגד יבחין.

ORCA אינה מתאימה סעיפים לפי דמיון. היא מעריכה את תנאי-היסוד, מה הסעיף באמת דורש, מול העובדות שהזנתם. הסעיף נבחר בסוף התהליך, כתוצאה של הבדיקה, ולא בתחילתו.

ORCA מבוססת על מודלים מלאים ומפורטים של עילות תביעה. כל מודל כולל את יסודות העילה, התנאים לקיומם, דרישות הראיה לכל יסוד, ההגנות הצפויות, חישוב הסעדים - והעוגנים הדוקטרינריים שמקשרים בין כל אלה לחוק ולפסיקה.

כאשר ORCA מרכיבה כתב תביעה, היא אינה בוחרת קטעי טקסט ומחברת אותם. היא בוחנת אילו עילות חלות על המקרה, מעריכה אילו יסודות מתקיימים בעובדות, מחליטה ברירה והבלעה בין עילות מתחרות, גוזרת את חישוב הסעדים - ורק אז עוברת לניסוח הפרוזה.

השיטה נבנתה רוחבית על-פני עשרות תחומים אזרחיים. בכל תחום מיושמת אותה מתודולוגיה מחדש על תוכן חדש; היא ניתנת לשחזור ולהעברה - כך מוסיפים תחומי שיפוט חדשים. המודלים עצמם מקודדים כידע מובנה, נתונים ולא קוד - ולכן הם נבדקים, מתוקנים ומורחבים בלי לגעת במנוע. גוף המודלים של עילות התביעה ומנגנון האימות שבודק אותם הם מה שלוקח שנים לבנות.

כלי AI משפטיים רבים מבקשים מהמשתמש לסכם את המקרה: "הלקוח שלי היה קורבן לרשלנות", "הם פעלו בכוונת זדון", "הוא הפר את החוזה". אבל אלה אינן עובדות. אלה מסקנות משפטיות. מערכת שמקבלת אותן כקלט הופכת למנסחת של אמונות מוקדמות, ולא לכלי חשיבה.

ORCA קולטת עובדות נצפות בלבד, ללא פרשנות: מה נכתב, מתי, על-ידי מי, לאיזה קהל, בעקבות אילו אירועים מתועדים, עם אילו מסמכים תומכים. את המסקנות המשפטיות - רשלנות, כוונה, מרמה, הפרה - היא גוזרת בעצמה, על-בסיס תנאי-היסוד של כל עילה מול העובדות. אם העובדות אינן תומכות, ORCA אינה ממציאה.

במערכות תוכנה רגילות, תיקון נבדק במישור הקוד: האם הקובץ שונה? הקומפילציה עוברת? המבחנים ירוקים? למערכת המייצרת מסמכים משפטיים זה לא מספיק - קוד יכול לעבור בשעה שהמסמך עצמו עדיין שגוי. השאלה היחידה שמשנה היא האם המסמך עצמו, בריצה מלאה מקצה-לקצה, תקין; ולכן בנינו את שכבת הבדיקה כנגד המצב שבו מנגנון הבדיקה שלנו 'מתקדם' בעוד הפלט לא.

ORCA מאמתת את המסמך עצמו: ריצה מקצה-לקצה על המקרה האמיתי, ובדיקת המסמך שיוצא בסוף. שכבת אימות אוטומטית בודקת כיסוי יסודות, שלמות ציטוטים וקוהרנטיות פנימית, ומסמנת את הכשלים שהיא מסוגלת לזהות - עם הסבר מה נכשל ולמה - לפני שהמסמך מגיע אליכם. הבדיקות תופסות הרבה; את מה שדורש עין משפטית הן מעלות לסקירתכם, ולא מעבירות בשתיקה.

בדיקה שעוברת אינה מוכיחה דבר עד שהוכח שהיא מסוגלת להיכשל על הפגם שלשמו היא קיימת. לכן כל בדיקה ב-ORCA נבחנת כך לפני שאנחנו נסמכים עליה. בנפרד מהמשמעת הזו, יותר מ-200 בדיקות אוטומטיות רצות על כל טיוטה.

ORCA אינה מערכת אחזור. אחזור הוא מנגנון חיפוש: "מצא לי טקסט דומה לשאלה הזו". אחזור יכול לתמוך בהערכת תנאי-יסוד, אבל אינו יכול להחליף שכבת חשיבה משפטית מבוססת-תנאים. אנחנו משתמשים באחזור היכן שהוא שימושי (אימות ציטוטים, גילוי סמכויות), לא כמנוע החשיבה.

ORCA אינה ספריית סעיפים (מאגר של סעיפי חוזה לשימוש חוזר). כלי שבונה NDA (הסכם סודיות) מהיר על-ידי שילוב סעיפים מספרייה הוא מצוין במה שהוא עושה. כתב תביעה דורש משהו אחר: לא חיבור סעיפים, אלא חשיבה על עילה כאובייקט מבני.

ORCA אינה כלי למסמך אחד בלבד. ישנן מערכות בנויות לסוג מסמך יחיד: מכתבי דרישה לתביעות נזיקין בארה״ב, חוזים בלבד מקליטה מובנית. הן ממוקדות מצוין במה שהן עושות. ORCA ממוקדת בליטיגציה אזרחית ישראלית (כתב תביעה, כתב הגנה, מזכרים אסטרטגיים), כשכל מסמך שהיא מפיקה נשאר קשור לאחרים מבחינה משפטית ולוגית, ולא נכתב בנפרד לפי תבנית.